היסטורית הגזע של הרועה גרמני –
בסוף המאה ה-19 הוכלאו מספר גזעים של כלבי רועים. להכרה ולטיפוחו של הגזע כפי שהוא היום.
אחראי ויוצר הגזע הינו "קפטן מקס פון שטפניטץ", אשר "גילה" כלב בעל תכונות מיוחדות בתערוכת כלבים בגרמניה.

שמו של הכלב היה  "הקטור לינקסריין" ,מרוב התלהבותו רכש מיד את הכלב.

הקפטן כיהן כקצין פרשים בצבא גרמניה, ובזמן כהונתו בצבא בילה המון שעות וימים
במכללה הווטרינרית בברלין, שם צבר ידע וערך בביולוגיה, אנטומיה
ומדעת התנועה.
את הידע שרכש הוא יישם מאוחר יותר על הגזע הרועה הגרמני.
לאחר שחרורו מצבא גרמניה רכש נכס ליד העיר גרפראת שבגרמניה ושם התחל להתנסות בגידול אמיתי בכלבים.
הוא השתמש בטכניקות שלמד מהמגדלים בעיקר מהאנגלים.
הקפטן אהב להסתובב בתערוכות הכלבים בגרמניה ובאירופה והעריץ מאוד את
הכלבים בדמוי זאב עם האוזניים העומדות בטבעיות.
לאחר מכן יצר את הרועה הגרמני הראשון שנקרא  "הוראנד פון גראף ראט"
(הידעתם שרועה גרמני הראשון היה בצבע סייבל)
חזונו של קפטן מקס פון שטפינץ לייצר כלב עבודה טוב יותר משאר
הגזעים הקיימים בגרמניה.
ב-22 באפריל 1899 ייסדו הקפטן יחד עם חברו "ארתור מאייר" עמותה ששמה
היה SV ותפקידה היה פיתוח הגזע לגזע עבודה. המטה הראשון הוקם
בשטוטגרט בגרמניה, הקפטן שהיה נשיא העמותה הראשון והחל להפיץ את הרעיון של
שימוש בגזע זה לעבודות ממשלתיות ופרויקטים.
בשנת 1916, במלחמת העולם הראשונה, שימשו כלבים מגזע רועה
גרמני ככלבי עבודה רשמיים לאור יכולתם הבלתי רגילה והיוצאת דופן.
גם בזמן מלחמת העולם השנייה עשו הגרמנים שימוש בכלבים אלו.
הכלבים שימשו כשומרי גדרות, מגלה מסתננים ופולשים במחנות העבודה וההשמדה.
בתום המלחמה חיילים בריטים ואמריקאים חזרו לארצותיהם יחד עם כלבי רועה גרמני
וכך גזע זה התחיל לתפוס תאוצה בכל העולם. לקראת שנות ה-20 של המאה
ה-20 החל הרועה הגרמני להתפרסם בתור כלב משטרה, צבא, חילוץ והגנה הטוב ביותר.

בזמנו, האמין הקפטן בתוקף כי ליכולות עבודה של הרועה גרמני יש חשיבות
עליונה וכי האסתטיקה חשובה פחות. הבעיה היתה שהגרמנים מאז ומעולם היו אובססיביים בכל הנוגע לאסתטיקה ולנראות חיצונית, והדבר יצר ויכוחים ומחלוקות
רבות בין חברי המועדון בנוגע לשאלה – יופי ואסתטיקה או נטו עבודה.
וכך במהלך הדורות נוצרו שני קווי דם.
קו דם עבודה וקו דם תערוכה.